כניסה
הרעלה עצמית
לפני כמאה שנה, החל רופא אמריקאי בשם דר' ג'ון טילדן להטיל ספק בשימוש בתרופות לריפוי מחלות. לאחר שהגיע למסקנה כי ריפוי מחלה אינו אפשרי ללא הסרת הסיבה ובעקבות מחקר ותצפיות של שנים, הוא קבע כי מקור כל המחלות הוא אחד: רעלת, או, הצטברות רעלנים בגוף כתוצאה מאנרגיה עצבית, או חיות, נמוכה. את מסקנותיו תיאר בספר בשם "הרעלה עצמית – אם כל המחלות". בספר זה הוא מסביר, כי כל מחלה נבנית בגוף ובנפש כתוצאה מ"הרגלים רעים" ורק בעקבות ויתור על הרגלים אלו יחזיר הטבע את הגוף למצבו התקין. הוא מתאר את הגורמים לחוסר איזון השודד אנרגיה ומסביר כיצד ניתן להשיב אותו כדי לתמוך בתהליכי החלמה.
בן זמנו של טילדן, הנרי לינדלאר, כתב כי קיימים שלושה גורמי מחלה ראשוניים, שהם למעשה גם הגורמים ההכרחיים לבריאות, שחוסר איזון שלהם יוביל למצב של מחלה.
גורמים אלו הם חיות נמוכה, הרכב דם ולימפה בלתי תקינים והצטברות רעלים.
הרכב דם תקין נדרש לקיום החיים ותלוי בחומרי ההזנה. חיות נמוכה, על פי לינדלאר משמעה "תדר נמוך, גס ואיטי יותר" אשר גורם להצטברות רעלים ומחלות.
בספרו מרחיב טילדן בנוגע לשניים מתוך שלושת הגורמים האלו ומתאר את משוואת הבריאות המתקיימת בין הצטברות רעלים וחיות תקינה. על מצב של רעלת הוא כותב כך: "תהליך בניית הרקמות – מטבוליזם- מתחלק לבניית תאים – אנבוליזם – ולהרס תאים- קטבוליזם. הרקמה המפורקת היא רעילה ובמצב בריאות תקין- כאשר האנרגיה העצבית תקינה – היא מופרשת מן הדם במהירות בה היא מתפרקת".
בתהליכי חילוף החומרים בגוף, נוצרת פסולת רעילה, אותה הגוף צריך לסלק כדי למנוע את הרעלתו. זוהי תופעה טבעית שבמצב תקין הגוף מסוגל להתמודד עמה. הבעיה מתחילה, כאמור, כאשר הגוף לא מצליח לסלק פסולת זו במהירות בה היא מצטברת. מצב זה מתרחש כאשר, מסיבות אלו ואחרות, מתערער האיזון האנרגטי בתוכנו והחיות נחלשת. החיות הירודה תביא להצטברות רעלים ואלו בתורם יצרו עומס על המערכת ויגרמו לחיות נמוכה עוד יותר. "כאשר האנרגיה העצבית מתבזבזת מסיבה כלשהי – בגלל התרגשות גופנית או נפשית, או בגלל הרגלים מזיקים – הגוף נחלש. כאשר נעצרת ההפרשה, נעצרים ההרגלים בגוף ונוצרת רעלת. הצטברות זו של רעלים תמשך עד שהאנרגיה העצבית תשוקם על ידי סילוק הסיבות". על כן כותב טילדן כי "שימור האנרגיה הוא הצעד הגדול ביותר לקראת שיקום הבריאות".
על פי טילדן, כל המחלות אינן אלא מכלולי סימפטומים שהולכים וגוברים בהתאם למשברי רעלת. "מחלה" הוא כותב, "היא מאמץ של הטבע להפריש רעלים מהדם." התהליך המכונה מחלה, ונתפס על ידי הממסד הרפואי כהתרחשות חיצונית ומקרית, היא למעשה התנהלות מסודרת ומכוונת שמטרתה ריפוי. מחלה אקוטית היא מצב שבו הגוף מגייס כוחות לסילוק פסולת ולמעשה זוהי פעולה של בריאות שמתנהלת תדיר, אך בעוצמה גבוהה יותר. מאידך, במצב של חיות נמוכה, הצטברות הפסולת היא כה רבה עד שנוצרת התשה של הגוף והוא לא מסוגל עוד לפנות פסולת בצורה יעילה. אז מתחיל מצב המזוהה כמחלה כרונית, שהוא למעשה מצב של הסתגלות הגוף לרעלים. במילותיו של טילדן "האורגניזם הופך במשך הזמן לסובלני כלפי הרעלן."
טילדן מסביר, כי מקור הרעלת הוא פנימי ולא חיצוני. רעלים יכולים לחדור מבחוץ, כמובן, אך במצב של אנרגיה עצבית תקינה הגוף מסוגל להתמודד עמם. כיוון שמקור הרעלת הוא פנימי, גם הריפוי פנימי ולא יכול לבוא משום גורם חיצוני. "תנו לטבע מנוחה והוא לא יזדקק לשום תרופות. מנוחה פירושה: שהייה במיטה, איזון נפשי וגופני וצום. אז פועל הטבע ללא עיכובים".
מחלה תתרחש כאשר כמות הרעלנים המצטברת גדולה לעומת הכמות המופרשת. כאשר אנו מתבוננים על הסיבות להצטברות רעלים, ניתן להבחין בכמה גורמים הפועלים במשולב.
- חוסר תפקוד של איברי ההפרשה יוביל להצטברות רעלים. צריכת יתר של חלבונים מהחי, למשל, תוביל לעומס על הכליות שיוכל לפגוע בתפקודם. עישון וזיהום אוויר יפגעו בתפקוד הריאות.
- עודף רעלים מבחוץ – בימינו, כמובן, קיימים גורמים רבים הקשורים בתזונה לקויה אשר טילדן ולינדלאר לא יכלו אפילו לדמיין. הנדסה גנטית, חומרי ריסוס, חומרי שימור, צבעי מאכל ורעלים אחרים שהפסקת צריכתם הכרחית לניקוי מיטבי.
- חיות נמוכה. בין הסיבות לחיות נמוכה, או חולשה עצבית, מונה טילדן "פינוק עצמי בתחום החומרים הממריצים", אכילת יתר וגם – ואולי בעיקר, פעולות נפשיות שליליות ולא מאוזנות. "חוסר סיפוק ורגשות מוגזמים... דאגה, פחד, צער, רחמים עצמיים, גאווה, אנוכיות, קנאה, צרות עין, רכילות, שקר, אי עמידה בהתחייבויות... ניצול אמונו של הזולת בכלל... כל אלו מחלישים ועם הזמן מסייעים ליצירת מחלות כרוניות".
לעומת זאת, אדם שימנע מכל אלו ימצא שמחה וסיפוק בחייו ויגביר את החיוניות שבו. "אדם חייב לחיות כדי לשרת" כותב טילדן "לא לתת נדבות, אלא לעזור לאחרים לעזור לעצמם." עבודה יצירתית וחיבור אמיתי לאחר יובילו ללא ספק להתחזקות האנרגיה העצבית ולבריאות.
טילדן אף יחס חשיבות לתת המודע אשר לדבריו "בונה בריאות או מחלה בהתאם לפקודותינו". על ידי שליטה עצמית, איזון ושלווה נוכל ליצור חזון אידאלי לבריאות ולהפוך אותו למציאות ממשית.
לסיכום, אביא שוב מדבריו של הנרי לינדלאר. "בריאות היא תדר נורמלי והרמוני של הכוחות המרכיבים את הישות האנושית במישורי הקיום הפיסיים, המנטליים, המוסריים והרוחניים, בהתאמה עם הכוחות הבונים בטבע וכפי שהם באים לידי ביטוי בחיי האדם" על ידי הימנעות עומסים רגשיים ופיסיים, אנו יכולים לתמוך בכוח החיים הטבעי שבנו בשעה שהוא מחדש את גופינו, נפשנו ובריאותנו
הוסף תגובה
הרעלה עצמית
לפני כמאה שנה, החל רופא אמריקאי בשם דר' ג'ון טילדן להטיל ספק בשימוש בתרופות לריפוי מחלות. לאחר שהגיע למסקנה כי ריפוי מחלה אינו אפשרי ללא הסרת הסיבה ובעקבות מחקר ותצפיות של שנים, הוא קבע כי מקור כל המחלות הוא אחד: רעלת, או, הצטברות רעלנים בגוף כתוצאה מאנרגיה עצבית, או חיות, נמוכה. את מסקנותיו תיאר בספר בשם "הרעלה עצמית – אם כל המחלות". בספר זה הוא מסביר, כי כל מחלה נבנית בגוף ובנפש כתוצאה מ"הרגלים רעים" ורק בעקבות ויתור על הרגלים אלו יחזיר הטבע את הגוף למצבו התקין. הוא מתאר את הגורמים לחוסר איזון השודד אנרגיה ומסביר כיצד ניתן להשיב אותו כדי לתמוך בתהליכי החלמה.
בן זמנו של טילדן, הנרי לינדלאר, כתב כי קיימים שלושה גורמי מחלה ראשוניים, שהם למעשה גם הגורמים ההכרחיים לבריאות, שחוסר איזון שלהם יוביל למצב של מחלה.
גורמים אלו הם חיות נמוכה, הרכב דם ולימפה בלתי תקינים והצטברות רעלים.
הרכב דם תקין נדרש לקיום החיים ותלוי בחומרי ההזנה. חיות נמוכה, על פי לינדלאר משמעה "תדר נמוך, גס ואיטי יותר" אשר גורם להצטברות רעלים ומחלות.
בספרו מרחיב טילדן בנוגע לשניים מתוך שלושת הגורמים האלו ומתאר את משוואת הבריאות המתקיימת בין הצטברות רעלים וחיות תקינה. על מצב של רעלת הוא כותב כך: "תהליך בניית הרקמות – מטבוליזם- מתחלק לבניית תאים – אנבוליזם – ולהרס תאים- קטבוליזם. הרקמה המפורקת היא רעילה ובמצב בריאות תקין- כאשר האנרגיה העצבית תקינה – היא מופרשת מן הדם במהירות בה היא מתפרקת".
בתהליכי חילוף החומרים בגוף, נוצרת פסולת רעילה, אותה הגוף צריך לסלק כדי למנוע את הרעלתו. זוהי תופעה טבעית שבמצב תקין הגוף מסוגל להתמודד עמה. הבעיה מתחילה, כאמור, כאשר הגוף לא מצליח לסלק פסולת זו במהירות בה היא מצטברת. מצב זה מתרחש כאשר, מסיבות אלו ואחרות, מתערער האיזון האנרגטי בתוכנו והחיות נחלשת. החיות הירודה תביא להצטברות רעלים ואלו בתורם יצרו עומס על המערכת ויגרמו לחיות נמוכה עוד יותר. "כאשר האנרגיה העצבית מתבזבזת מסיבה כלשהי – בגלל התרגשות גופנית או נפשית, או בגלל הרגלים מזיקים – הגוף נחלש. כאשר נעצרת ההפרשה, נעצרים ההרגלים בגוף ונוצרת רעלת. הצטברות זו של רעלים תמשך עד שהאנרגיה העצבית תשוקם על ידי סילוק הסיבות". על כן כותב טילדן כי "שימור האנרגיה הוא הצעד הגדול ביותר לקראת שיקום הבריאות".
על פי טילדן, כל המחלות אינן אלא מכלולי סימפטומים שהולכים וגוברים בהתאם למשברי רעלת. "מחלה" הוא כותב, "היא מאמץ של הטבע להפריש רעלים מהדם." התהליך המכונה מחלה, ונתפס על ידי הממסד הרפואי כהתרחשות חיצונית ומקרית, היא למעשה התנהלות מסודרת ומכוונת שמטרתה ריפוי. מחלה אקוטית היא מצב שבו הגוף מגייס כוחות לסילוק פסולת ולמעשה זוהי פעולה של בריאות שמתנהלת תדיר, אך בעוצמה גבוהה יותר. מאידך, במצב של חיות נמוכה, הצטברות הפסולת היא כה רבה עד שנוצרת התשה של הגוף והוא לא מסוגל עוד לפנות פסולת בצורה יעילה. אז מתחיל מצב המזוהה כמחלה כרונית, שהוא למעשה מצב של הסתגלות הגוף לרעלים. במילותיו של טילדן "האורגניזם הופך במשך הזמן לסובלני כלפי הרעלן."
טילדן מסביר, כי מקור הרעלת הוא פנימי ולא חיצוני. רעלים יכולים לחדור מבחוץ, כמובן, אך במצב של אנרגיה עצבית תקינה הגוף מסוגל להתמודד עמם. כיוון שמקור הרעלת הוא פנימי, גם הריפוי פנימי ולא יכול לבוא משום גורם חיצוני. "תנו לטבע מנוחה והוא לא יזדקק לשום תרופות. מנוחה פירושה: שהייה במיטה, איזון נפשי וגופני וצום. אז פועל הטבע ללא עיכובים".
מחלה תתרחש כאשר כמות הרעלנים המצטברת גדולה לעומת הכמות המופרשת. כאשר אנו מתבוננים על הסיבות להצטברות רעלים, ניתן להבחין בכמה גורמים הפועלים במשולב.
- חוסר תפקוד של איברי ההפרשה יוביל להצטברות רעלים. צריכת יתר של חלבונים מהחי, למשל, תוביל לעומס על הכליות שיוכל לפגוע בתפקודם. עישון וזיהום אוויר יפגעו בתפקוד הריאות.
- עודף רעלים מבחוץ – בימינו, כמובן, קיימים גורמים רבים הקשורים בתזונה לקויה אשר טילדן ולינדלאר לא יכלו אפילו לדמיין. הנדסה גנטית, חומרי ריסוס, חומרי שימור, צבעי מאכל ורעלים אחרים שהפסקת צריכתם הכרחית לניקוי מיטבי.
- חיות נמוכה. בין הסיבות לחיות נמוכה, או חולשה עצבית, מונה טילדן "פינוק עצמי בתחום החומרים הממריצים", אכילת יתר וגם – ואולי בעיקר, פעולות נפשיות שליליות ולא מאוזנות. "חוסר סיפוק ורגשות מוגזמים... דאגה, פחד, צער, רחמים עצמיים, גאווה, אנוכיות, קנאה, צרות עין, רכילות, שקר, אי עמידה בהתחייבויות... ניצול אמונו של הזולת בכלל... כל אלו מחלישים ועם הזמן מסייעים ליצירת מחלות כרוניות".
לעומת זאת, אדם שימנע מכל אלו ימצא שמחה וסיפוק בחייו ויגביר את החיוניות שבו. "אדם חייב לחיות כדי לשרת" כותב טילדן "לא לתת נדבות, אלא לעזור לאחרים לעזור לעצמם." עבודה יצירתית וחיבור אמיתי לאחר יובילו ללא ספק להתחזקות האנרגיה העצבית ולבריאות.
טילדן אף יחס חשיבות לתת המודע אשר לדבריו "בונה בריאות או מחלה בהתאם לפקודותינו". על ידי שליטה עצמית, איזון ושלווה נוכל ליצור חזון אידאלי לבריאות ולהפוך אותו למציאות ממשית.
לסיכום, אביא שוב מדבריו של הנרי לינדלאר. "בריאות היא תדר נורמלי והרמוני של הכוחות המרכיבים את הישות האנושית במישורי הקיום הפיסיים, המנטליים, המוסריים והרוחניים, בהתאמה עם הכוחות הבונים בטבע וכפי שהם באים לידי ביטוי בחיי האדם" על ידי הימנעות עומסים רגשיים ופיסיים, אנו יכולים לתמוך בכוח החיים הטבעי שבנו בשעה שהוא מחדש את גופינו, נפשנו ובריאותנו
הוסף תגובה