הנתרן מצוי בדם בצורת יונים מומסים ובכך משפיע על כמות הנוזל ולחץ הדם. הוא גם מקיים את הלחץ האוסמוטי של נוזל הרקמות. הפעולות המתרחשות בליפים של העצבים ובסיסיבם של השרירים תלויים ברובם בכמות הנתרן.





ליוני נתרן תפקידים פיזיולוגיים רבים. אחד החשובים שבתפקידים אלו הוא כניסה ויציאה של יוני נתרן דרך משאבות נתרן אשלגן בקרום התא לשליטה על נפח התא, להכנסה של חומרים לתוך התאים ולהוצאתם מתוכם (הוצאת סידן באמצעות משאבות נתרן סידן והוצאת מימן באמצעות משאבות נתרן מימן), וכן ליצירת המתח החשמלי המהווה את בסיס הפעולה של תאי עצב ותאי שרירי.





מלח רגיל המכיל נתרן וכלור עובר בגוף ונפלט בלי לעבור כל שינוי. המלח אינו הופך לחלק אינטגרלי של התאים והרקמות בגופנו. בניגוד לדיעה המקובלת אין הכלור שבמלח הופך לחומצה מלחית בקיבה. זה פשוט בלתי אפשרי. אין בגופנו כל אמצעי מכני, כימי או אנזימתי המסוגל לפרק את המלח ליסודותיו. הנתרן והכלור מופרשים דרך הכליות כדי לשמור על ה ph הקבוע של הדם. עודף חומצה גורם להפרשת כלור ואילו עודף בסיס יביא להפרשת נתרן.

מקורות לנתרן – פירות, ירקות, דגנים מלאים, (חסה, סלרי, מלפפון וכו...)